אחד המאמרים המפורסמים ביותר בעולם האמנות הוא "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" של הפילוסוף וולטר בנימין – מאמר שעסק בין השאר בהשפעת הצילום על ערכה של יצירת אמנות ועל האופן בו משפיעות יצירות שכאלה על הציבור הרחב.

ואכן, הצילום פתח בפנינו אפשרויות רבות ובפרט הוא מאפשר יצירת רפרודוקציות איכותיות מאוד. אחת הטכניקות הבסיסיות ליצירת שעתוק נאמן למקור היא צילום ציורים, ואחד המפתחות החשובים לאיכות השעתוק במקרים אלה הוא התאורה.

היתרון המשמעותי של צילום ציורים על פני סריקה

צילום ציורים הוא דרך אחת לשעתק יצירת אמנות ודרך מקובלת נוספת היא סריקה של הציור.

היתרון המרכזי של צילום הציור על פני הסריקה הוא האפשרות ליצור העתק מדויק מבחינת העומק. בפרט כך הדבר כשמדובר בציורים גדולים יחסית (מעל 60 על 40) וכשלצורך הציור המקורי נעשה שימוש בצבעי שמן, צבעי גואש או צבעי אקריליק – סוגי צבעים שמעניקים נפח של ממש לכל ציור והופכים אותו לתלת ממדי.

במקרים אלה סריקה עלולה "להשטיח" את ההעתק של הציור וליצור תוצאה שאינה עשירה מספיק, בעוד הצילום של הציורים שומר על עומק ונפח ועל כן גם על המבע האמנותי המקורי.

מדוע תאורה חשובה כל כך?

הסיבה לכך שצילום ציור שומר על תחושת העומק טוב יותר מסריקה נעוצה בתאורה.

סורק הוא מקור אור מכוון אחד בלבד, בעוד צילום מאפשר לאיש מקצוע מיומן "לשחק" עם התאורה ולשלוט בכיווני האור ובעוצמת ההארה, בין השאר בזכות שימוש באביזרי התאורה הנחוצים. בדרך זו מובטח עומק גם לשעתוק.

כיצד יוצרים תאורה אופטימלית?

הבסיס של צילום ציורים איכותי בזכות תאורה אופטימלית הוא שני גופי תאורה בעלי עוצמה מספקת (בהתאם לגודל הציור אותו מצלמים וכמות האור הטבעית במקום שבו מתבצע הצילום). ברוב המקרים יש להקפיד על זווית של 45 מעלות בין גופי התאורה, שמוצבים משני צידי הציור, לבין הציור עצמו.

המלצה נוספת היא לשחק עם המרחק כדי להגיע לתאורה המחמיאה ביותר ואשר מאפשרת את יצירת הרפרודוקציה המדויקת ביותר. עבור ציור שגודלו למשל 80 ס"מ על 100 ס"מ מרחק ממוצע הוא 4 מטר, אבל כאמור כדאי לנסות מספר אפשרויות עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.